לפני שנתחיל, כמה הבהרות. ראשית, הטקסט נכתב shortly לאחר האירוע, אך בחרתי להמתין לפני פרסומו כדי לאפשר לחלקים מהתהליך להסתדר. שנית, שנאתי לשמור על פרטיות כדי להימנע מפגיעה משפטית: בארץ, אם לא מצליחים להוריד את כתב האישום של התוקף, תמיד קיימת אפשרות שהוא יוכל לתבוע אותי על הוצאת דיבה אם אלחש בחשאי ואף אחשוף את פרטיו. לכן, אנא, אל תאמדו את זהותו. מבטיח אם תחשבו ‘זה שלו?’, אתם טועים, ולמען אהוביי שעל הלב, מוטב שלא תגרמו למשפט לסכן את שמותיהם. אל תנסו לגשש או לנסות לגלות מי הוא – זה פשוט לא מעניין אותי. אני גם לא כותבת כדי למצוא רחמים או עזרה. אני בסדר. מאז המקרה, תודה לאלה שתמכו בי וכללו ייעוץ משפטי והכנה לכתב תביעה שנתנו לי תמיכה. אני מאוד מברכת על התמיכה הזו, בלי זה, הייתי שותקת ומקבלת את הסיפור שלי כגזירה. חשוב גם לציין, שהצעתי את התרחישים הטכניים לקבלת הגנה על הבלוג, אך החלטתי לא להמציא שום פרט, כל מילה היא אמת ככל שזכרוני משקף.

הוא תקף אותי. זה התקציר. האיש שהכרתי במשך זמן רב שראיתי בו בעיקר חבר, נראה כאיש חביב, אך לאמיתו של דבר הוא משתמש בדיסקטות של מניפולציה ומרמה. הוא ניסה להעמיד שיש לו קונדום בעת המגע המיני, למרות שבפועל, הוא לא באמת שם אחד. יכולות להיות שיטות שונות לתאר את ההתנהגות: יש שמדווחים שכשהוא “הסתובב כאילו משים קונדום”, או ש“ממש נראה כאילו הוא מיישם קונדום”. שיטה כזו מראה שממש לא בטוח שזה קרה בפועל, אך אני יכולה להוכיח שהפעולה התרחשה בתנאי מסוימים שהינם קשים להפרכה. מצאתי בהודעות הכתובות שלו כי הוא מודה שהייתה טעות ושהוא ידע שיש צורך בקונדום להסכמה, והיא נקלטה במכתב. בעוד שאני יכולה להציג הוכחה ברורה לכך שהפרקטיקה הזו הייתה שקרית, לא אוכל להראות כוונה מראש. מכל מקום, זה לא משנה – אני יכולה להוכיח שהוודאות הייתה שאינו שם קונדום כלל.

במהלך פעולת המין, הוא משך את עצמו החוצה ובה בעת החל לגעת בזקפה שלו כאילו עומד לגמור, ואז הבנתי שאין קונדום עלו. אמרתי “אוי, איבדנו את הקונדום!” וקפצתי לשבת במהירות. חיפשתי באצבעותיי על האזור התחתון לבדוק אם הוא נסחף פנימה, תוך כדי ניסיון לשמור על תקווה שזה תירוץ טכני. הוא ענה ביד רפה: “אל תדאג, אל תדאג”, ואז ניסה לנשק אותי ולדחוף אותי שוב לישיבה על המיטה, כדי להמשיך את המפגש.

ברגע ששמעתי את ההתראה הפנימית, שכל גידי עצב בגופי התעוררו, הרגשתי סחרחורת ובחילה כנגד ההיגיון, לאור ההנאה שהייתה לי מהשעה הזו עם האיש הזה, לא רוצה להאמין שיש משהו שירצה לגלות לי שהקונדום הלך לאיבוד או נעלם. זה לא ייאמן, אך האינטואציה שלי אמרה שזה מה שקרה. באותו רגע, גם כשהצהרתו מול עיניי על הטעות, הייתי בטוחה שהייתי צריכה לסמוך על ההגיון שלי. ניסיתי למצוא את הקונדום מחדש, ולשפר את ההבנה שלי לגבי מה שקרה באמת.

שאלתי אותו: “האם אכן שמת קונדום? תסתכל לי בעיניים ואמר לי שהתלבשת על קונדום”. הוא ענה משהו כמו “מה?! ברור שהדבר קרה! אנחנו תמיד משתמשים בקונדומים!”. אז אמרתי: “אז תעזור לי למצוא אותו. הוא לא בפנים, אז כנראה הוא על המיטה. עזור לי למצוא אותו”. וכך עבדנו יחד על החיפוש.

הוא התנועע לאט. לאט מאוד, מנסה לדרוש את הקונדום, ואני פתחתי את הידיים במאמץ למצוא אותו בין הסדין והכרית, בניסיון לאתר משהו שנראה כמו קונכייה מקומטת. המיטה הייתה ריקה, השמיכה הייתה שלמה, לא היה מקום להחביא דבר. חיפשתי והמשכתי לחפש בניסיון שיקרה נס, שיגיע פתאום וממש יראה לי את הקונדום. פתאום הוא מצא משהו על הרצפה.

“הנה!” הוא קרא בהישג יד, מחזיק צעצוע קטן – קונדום חדש, שלם, מונח בלי שימוש, בדיוק כפי שנשלף מתוך האריזה. מצב של קונדום נצרך הוא שבמהלך השימוש הוא נזרק או נשאף פנימה, ולא נשאר במצב חדש ויפה לאחר שהושם. קונדום שנפלה ממנו לא יגיע לדרגת תפקוד תקין. לכן, זה לא הגיוני שהקונדום שראה — וגם הנה הוא, כעת — היה כזה טרי, שלם ומקופל, כאילו הוא לפני השימוש. זה מראה שהקונדום שימש כיסוד להוכחה הפוכה: הוא לא היה בשימוש כלל.

הדבר שהוכיח לי מייד בפוסט שהיה לי באוזן – והצהרתי עליו מיד, תיעדתי בכל אפליקציית הודעות, ומכתבתי בו ביומן – הוא שהקונדום שתפס בידו היה חדש, אורגנזה שלמה, לא משומשת. כל פעם שאני שומעת את הטענה “קונדומים נופלים במהלך המין”, היא פשוט לא מסתדרת עם ההבנה שהחלק שהגיע לריצפה הוא כזה שלם ומבושל, כאילו רק יצא מאריזתו. קונדומים אינם מתגלגלים אוטומטית חזרה לצורה של אריזה לאחר שנזרקו, ובלתי אפשרי שהקונדום היה שם, על הרצפה – ממש מונח כשהוא לא בשימוש. זה פשוט לא הגיוני.

ברגע שהחזקתי את הקונדום הטרי הזה, כל נורת אזהרה באבי נשמה הציתה. זו היתה הוכחה מוחצת שהגבר הזה שיקר לי, שהגיע אליי עם הקונדום מתוך הכנה מניפולטיבית, ועכשיו מנסה לשכנע אותי שזו הייתה טעות. אני יודעת שהוא שיקר, וגם הבעתי את תחושותי כך. זה היה הרגע שהבנתי שכאן, לא מדובר באירוע מקרי אלא במזימה מכוונת לחשוף אותי לביטחון עצמי שקרי, והשקר ששהה מאחורי אותה פעולה חיצונית, הקונדום הטרי.

במהלך הימים שאחר כך, כל ההכנסות שלי היו מתקדמות עם הרגשות החזקות של זעם, תסכול, עוגמת נפש, וביקורת עצמית על כך שעדיין הייתה לי התחמקות מלהאמין שזה קרה באמת. נרשמתי ביומני, תיעדתי את המקרה בכל האמצעים שהייתי יכולה. בהמשך, כאשר קיבלתי הודעה שקרית נוספת מצידו, שבה הוא טען שטעות הייתה, ושהקונדום אכן נמצא, והכל היה פשוט בלבול, שמרתי על ההכרה שהידיעה שלי היא הנכונה. לא אפשרתי לספקות לחדור פנימה.

לכן, אני יודעת לומר שהקונדום שהונח על הרצפה לא היה בשימוש כלל – הוא היה חדש, שלם ומוכנה לשימוש, דבר שמחזק את ההנחות שאינן מתאפשרות לבד. זה מצער ומזעזע לחשוב כמה זה יכול לבלבל ולערער אותם שמתיימרים לספר סיפורי אמת כאלה. אם לא הייתי תעדתי בפרוטרוט את כל הפרטים, כנראה שהייתי נמנעת מלראות את האמת הפשוטה. אלא שהפעולות שהוגדרו כלא חוקיות ואלימות – כמו הונאה כפויה ומעשה אונס – לא נסתרים מפני. ההכרה בעובדה פשוטה זו נותנת לי כוח להמשיך לחיות, למרות הכול.

הכרת והכרה במה שקרה, יחד עם תיעוד קפדני, הם שמנעו ממני להיכנע לשקר, והיום אני משתפת את הסיפור כדי לסייע לאחרות להבין שהחוק והאמת קיימים, גם כשהכוח שלנו להיאבק בהם – קשה ככל שיהיה – נמצא בידינו. אל תוותרו על ההוכחות והזיכרון שלכם.

החלק הבא של הסיפור מחכה לכם כאן. תודה שהייתם לצידי, ועזרתם לי להאמין באור שבקצה המנהרה.

חשוב לזכור שכל התגובות מועברות לביקורת מראש ואין לנסות לנחש מזהות. כל ניסיון כזה יגרום לחסימתי מיידית, גם אם אתה מכר, עורך קבוע, או אפילו לחוץ, במיוחד אם זה בצחוק.